The Lord said to Moses and Aaron, "This is the statute of the Passover sacrifice: No estranged one may partake of it.

There was a time when we were slaves of Pharaoh in Egypt;

but God brought us forth from there with His mighty hand

...So now come, and I will send you to Pharaoh, and take My people, the children of Israel, out of Egypt.

And we cried unto the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our voice, and saw our affliction, and our toil, and our oppression.

פסח על שום מה? ״והיה, כי-יאמרו אליכם בניכם  מה העבדה הזאת, לכם.  ואמרתם זבח-פסח הוא ליהוה, אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצרים, בנגפו את-מצרים, ואת-בתינו הציל; ויקד העם, וישתחוו.״

שמות פרק יב

א ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרן, בארץ מצרים לאמר.  

ב החדש הזה לכם, ראש חדשים ראשון הוא לכם, לחדשי השנה.  

ג דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמר, בעשר, לחדש הזה ויקחו להם, איש שה לבית-אבת--שה לבית.  

ד ואם-ימעט הבית, מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרב אל-ביתו, במכסת נפשת איש לפי אכלו, תכסו

   על-השה.  

ה שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העזים, תקחו.  

ו והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחדש הזה; ושחטו אתו, כל קהל עדת-ישראל--בין הערבים.  

ז ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזת, ועל-המשקוף--על, הבתים, אשר-יאכלו אתו, בהם.  

ח ואכלו את-הבשר, בלילה הזה צלי-אש ומצות, על-מררים יאכלהו.  

ט אל-תאכלו ממנו נא, ובשל מבשל במים כי אם-צלי-אש, ראשו על-כרעיו ועל-קרבו.  

י ולא-תותירו ממנו, עד-בקר; והנתר ממנו עד-בקר, באש תשרפו.  

יא וככה, תאכלו אתו--מתניכם חגרים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אתו בחפזון, פסח

    הוא ליהוה.